החלטה בתיק ה"פ 001287/03

1.         זוהי בקשה לסלק את המרצת הפתיחה, על הסף, בשל פגמים חמורים שנפלו בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה, השוללים לחלוטין את ערכו הראייתי. לחילופין, לקבוע כי מן הדין לצרף לדיון בהמרצת הפתיחה צדדים שלישיים שהינם בגדר צדדים דרושים, ואשר ראוי היה לצרפם מלכתחילה. כן מתבקש בימ"ש להתיר למבקש לזמן מספר עדים אשר מהאמור בהמרצת הפתיחה עצמה עולה כי הם מרכזים בידיהם מידע רב בגין הפרשה העובדתית שבבסיס המרצת הפתיחה. עוד מתבקש ביהמ"ש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש בהליכים אלו.

א.         הטענות כנגד התצהיר שצורף לבקשה הינן אלו:

א.    המצהיר הצהיר הצהרה לפי מיטב הידיעה.

ב.    המצהיר אינו מציין כי הוסמך לעשות את תצהירו בשם החברה.

ג.     התצהיר כולו נגוע בעדות שמיעה.

ד.    התצהיר הינו עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב.

ב.         לגבי הבקשה לצרוף צדדים דרושים, טוען המבקש כי היה ותתקבל בקשתה העיקרית של המשיבה בהמרצת הפתיחה, וייקבע כי הבטוחה שניתנה לטובת המבקש ע"י המשיבה איננה תקפה, הרי שיושפעו וייפגעו מכך מספר גורמים, אשר הפגיעה בהם מצויה בידיעתה הברורה של המשיבה.

ג.          הבקשה לזמון עדים נובעת מהצורך לברר שאלות עובדתיות מורכבות וסבוכות, שיצריכו שמיעת מספר של עדים, אשר חלקם מצויים, ככל הנראה, מחוץ לישראל. כך למשל, יבקש להעיד את הנהנה עפ"י הנאמנות, וכן את אנשי קלנפורט (הגב' רחל סייג), ואת בא-כוחה של החברה האמורה, עו"ד יעקב ברסלב וכן את הנאמן שקדם למר קצירי, עו"ד צבי גרינגליק, ואת עו"ד יוליה פק ממשרדו, ועוד עדים המפורטים בבקשתו.

ד.         באשר להפקדת הערובה, טוען המבקש, כי המשיבה הינה חברה, שכל רכושה הינו נכס מקרקעין - הנכס נשוא הבקשה. נכס זה שועבד כבטוחה להבטחת חובותיה של חברה אחרת, לטובתו של המבקש. לכון, היה והבקשה תידחה מסיבה כלשהי, ותיפסקנה הוצאות לחובתה של המשיבה, הנכס היחידי ממנו ניתן יהיה להיפרע יהיה נכס המקרקעין, המשועבד ממילא לטובת המבקש.

עוד נטען כי התובענה הוגשה בשמה של חברה זרה או עבורה, והעובדה שבין החברה הזרה ובין התובענה שהוגשה לביהמ"ש "חוצצת" ישות ישראלית, לא רק שאין בה כדי להועיל אלא היא יכולה להזיק למבקש שכן ישות זו הינה ריקה מתוכן עצמאי. במובן זה, חיוב בהפקדת ערובה במקרה הנדון מוצדק אף יותר מאשר בכל מצב רגיל בו התובעת הינה חברה זרה, שכן במקרה הנדון לא ניתן יהיה לגבות את ההוצאות ישירות מן החברה הזרה, אשר איננה צד פורמלי להליך.

2.         תשובת המשיבה לטענות אלו היא כדלקמן:

א.         באשר להצהרה עפ"י מיטב הידיעה, טוענת המשיבה כי מרבית העובדות מוסכמות גם על המבקש ונתמכות במסמכים אשר הם המקור הראשוני והברור לידיעתו של המצהיר. לפי המשיבה, השוואת התצהיר התומך בהמרצת הפתיחה והתצהיר שצורף לתגובה להמרצת הפתיחה, מעלה כי מרבית העובדות המופיעות בתצהירו של מר אלי קצירי, כלל אינן מוכחשות ע"י המבקש, ורובן הגדול נתמך במסמכים כך שלא יכולה להיות עליהם מחלוקת. משכך, הטענה לפיה העובדות לא הוצהרו מידיעתו האישית של מר אלי קצירי, טענה קנטרנית שאין לה מקום.

ב.         לענין צירוף צדדים דרושים טוענת המשיבה כי לא חלה עליה כל חובה לצרף להמרצת הפתיחה את הצדדים שצירופם מתבקש, ולמעלה מכך - אף לא מבוקש סעד מהם, ועל כן הוספתם לתביעה היתה גורמת לכך שתתבקש מחיקתם מחמת העדר עילה.

ג.          באשר לרשימת העדים המבוקשת, טוענת המבקשת שחלק ניכר מהם אינו דרוש כלל והוא מובא רק על מנת להכביד ולסרבל את הדיון.

ד.         באשר לערבות, טוענת המשיבה כי אין התובענה עוסקת ב "בקשה שהוגשה בשמה של חברה זרה או עבורה..." כנטען בבקשה. המשיבה - ג.ר. נוף בע"מ, היא חברה ישראלית אשר אינה ריקה מתוכן. היא מחזיקה בנכס מקרקעין אשר נרכש בסכום של כ-2,000,000 דולר. העובדה שבעל השליטה בחברה הוא חברה זרה, אין בה כדי להפוך את המשיבה לחברה זרה או לרוקנה מתוכן. אין כל חשש שהמשיבה לא תוכל לשלם הוצאותיה, אם תפסיד בתביעה.

3.         דיון

הכלל הנקוט בידי בתי משפט מימים ימימה, שיש להעדיף אפשרות של תקון תובענה על פני סלוק על הסף. יש חשיבות ועדיפות לברור ענייני של התובענה לגופה.

ראה לדוגמא ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו ואח', פ"ד מ(2) 668, עמודים 671-672, שם אמר כבוד הנשיא (דאז) שמגר כך:

"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית-המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין".